<h1>ראב"ן שו"ת סימן ס"ז</h1>
<h2>דף קסז.</h2>
כותבין גט לאיש. הבא לפני ב"ד ואמר כתבו גט לאשתי בין בעירו ובין שלא בעירו כותבין לו אף על פי שאין אשתו עמו שמגרשה בפנינו, ולא חיישינן שמא יגרש בו אשת אדם אחר, ובלבד שיהיו מכירין, מפרש בגמרא מאי שיהיו מכירין אותו אמר רב שיהיו מכירין שם האיש בגט כלומר שיכתבו שמו בגט שאם יאמר כתבו לי טופס הגט והניחו חלק מקום שמי ומקום שם אשתי לא יעשו כי שמא יכתוב שם אדם אחר ושם אשתו ויתנו לה גט, ומקשי שם האיש אין אבל שם האשה יניחו חלק וליחוש דילמא כתב בגיטא שם אשת חבירו ששמו כשמו אבל שם נשותיהם אינן שוות ויתננו לו, ומשני שכותבין שם שניהם להוכחה ולהכרה שלא יתננו לאשת אדם אחר, ומקשי וכיון שכותבין אף על פי שאין אשתו עמו שיתננו לה מיד בפנינו וליחוש לשני יוסף בן שמעון וכו' שמא יש אדם בעירו ששוין בשמותיהן ושם נשותיהן וכיון שכותבין לו גט ב"ד שבמקום אחר ילך זה ויתננו לאשת חבירו ששמותיהן שווין, ומשני אין לחוש לכך שאין מגרשין אלא זה בפני זה כלומר אין דינם לגרש אלא זה בפני זה כדי שיתנו ב"ד חילוק והפרש בתוך הגט להכיר מי הוא המגרש שיכתבו דורות או סימן כדלקמן במתני' וכיון דהכי אם יתן זה הגט לאשת חבירו ונראה כן שאינן משולשין בדורות או בסימן ניכר שזיוף הוא. וא"ת שמא הוא יאמר לג' דורות וישלש דורות חבירו, א"כ כשיבינו ב"ד שיש בן גילו בעיר לא יכתבו עד שיהי' שניהם בפניהם. וליחוש דילמא אזיל למתא אחריתא כלומר לב' יוסף ליכא למיחוש כדפרישית אלא ניחוש שמא כשיכתבו לו גט במקום אחר שמא החזיק שמו בשם אחר שבעירו ויכתבו הגט ע"ש אותו ויתן זה הגט לאשתו שעתה אין הוכחה שהרי אין בעיר יוסף אלא זה, ולא יכתבו גט לאשתו לעולם עד שתהא אשתו עמו שיגרשנה בפנינו, ומשני כל שהוחזק וכו' ולא חיישינן לשמא החזיק בשביל ערמה.
